<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקרא</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מן הבהמה [ויקרא א']. להוציא את הרובע ואת הנרבע, פי' לפי שמצינו גבי רביעה כתיב (ויקרא כ' ט"ו) ואת הבהמה תהרוגו. ומן הבקר, להוציא הנעבד. פי' לפי שמצינו גבי בקר כתיב נעבד שנאמר (תהלים ק"ו כ') וימירו את כבודם בתבנית שור.
<h2>דף נד.</h2>
[מן הבהמה [ויקרא א']. כלל מן הבקר ומן הצאן פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט]. וקצת קשה לרשב"ם הא דאייתי כל הדומה לפרט במה מצינו או בק"ו, והשתא דכתיב כלל לפני הפרט לא מרבינן שום דבר אפילו דמי לפרט ולא ע"י ק"ו ולא בבנין אב. וכן קצת קשה פרט וכלל ל"ל פרט כיון שאתה מרבה מן הכלל אפילו לא דמי לפרט. ופי' רשב"ם דאי לא פרטא ה"א דהכלל לאו דווקא, אך השתא דכתיב פרט לפניו כתב הכלל לאחריו לרבות כל דבר. וכן קצת קשה מדה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא, אמאי לא דנינן ליה במדה דבכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. ופי' רש"י לפי שהן מרוחקין זה מזה לכך לא דיינינן ליה בכלל ופרט.
<h2>דף סו:</h2>
ואמרת אליהם [ויקרא א']. לרבות אף השלמים. אדם כי יקריב. לרבות את הגרים, פי' לסמיכה. לפי שנאמר בני ישראל, לכך צריך ריבוי לגרים. אמר ר' יהודה בר' שלום במ"ה מקומות [מזהיר] הקב"ה [על הגרים] כנגד מ"ה מקומות שהזהיר על ע"ז, לפי שכפרו בע"ז. ד"א אדם. להוציא מן הגזול, כלומר כאדם שהיה הכל שלו.
<h2>דף צג.</h2>
והקריב מן התורים או מן בני היונה [ויקרא א']. מפני מה דוקא תורין ובני יונה כשרין לקרבן ולא שאר עופות, לפי שהן נרדפין משאר עופות כמו ישראל מן האומות. טעם אחר, לפי שאין מחליפין זוגן בזוג אחר אפילו לאחר מיתת זוגו. ולכך גדולים כשרים בתורים, אבל יונה הוא פותה שמחלפת זוגה לאחר מיתתה, לכך קטנים כשרים ולא גדולים שאין נאה (שמכפרים) [שיכפרו] על ישראל, שלעולם אין מחליפין זוגן ויראתן. וקצת קשה דנמשלה כנסת ישראל ליונה מה יונה אינה מחלפת זוגה כך ישראל. וכן נראה די"ל דבחיי זוגה אינה מחלפת בן זוגה, אבל לאחר מיתת זוגה מזדווגת לזוג אחר, שכך ישראל שכל חיותו של חי העולמים שהוא בלא תכלה אינן מחליפות יראתן, אך תורים אפילו לאחר מיתת זוגתן אינן מזדווגין לזוג אחר.
